לילית - דמות דמונית בפולקלור היהודי
תוכן העניינים
בפולקלור היהודי ובמיתולוגיה המסופוטמית, לילית הייתה שד נשי הקשור לסערות, מוות, מחלות, פיתויים מיניים ומחלות. על פי כתבים יהודיים עתיקים, נאמר כי לילית הייתה אשתו הראשונה של אדם, לפני שחווה אי פעם נוצרה. עם זאת, היא סירבה להיות כנועה לאדם ועזבה את גן העדן.
בואו נסתכל מקרוב על סיפורה של לילית וכיצד היא נודעה כאחת הדמויות הקטלניות והמפחידות ביותר במיתולוגיה היהודית.
מי הייתה לילית?
לפי האגדה, לילית נוצרה בדיוק באותו אופן כמו בעלה, אדם. נאמר שאלוהים אפילו השתמש באותו חימר אבל הוא גם השתמש בשאריות וזוהמה מה שהייתה הסיבה שבגללה לילית פיתחה מאוחר יותר את התכונות הדמוניות המרושעות שלה.
למרות שלילית הייתה אמורה לגור בגן העדן עם אדם, היא הייתה חזקה ועצמאית וחשבה על עצמה כשווה לאדם מאז שנבראה באותו אופן שהוא. לכן, היא סירבה להזדווג עם אדם ונישואיהם נכשלו, וכתוצאה מכך לילית עזבה את הגן.
מכיוון שאדם התחיל להרגיש בודד ללא אשתו, אלוהים החליט ליצור לו אישה שנייה. הפעם, הוא לקח את אחת מצלעותיו של אדם וממנה ברא את חוה. חוה, שלא כמו לילית, הייתה כפופה לבעלה והזוג חי יחד באושר בגן העדן.
מאז שלילית הייתה עצמאית מאדם היא הוכרה כפמיניסטית הראשונה בעולם ואף אומצה על ידי התנועה הפמיניסטית. קטע מעניין על לילית ניתן למצוא ב האלפבית של בן סירא , המפרט חילופי אש בין לילית לאדם.
כאשר אלוהים ברא את האדם הראשון אדם לבדו, אלוהים אמר, 'לא טוב לאדם להיות לבד.' [כך] ברא לו אלוהים אישה, מן הארץ כמוהו, וקרא לה לילית. הם [אדם ולילית] החלו מיד להתווכח זה עם זה: היא אמרה, 'לא אשכב למטה', והוא אמר, 'לא אשכב למטה, אלא למעלה, כי אתה מתאים להיות למטה ואני להיות מֵעַל.' אמרה לו: שנינו שווים כיון ששנינו מן הארץ. והם לא הקשיבו זה לזה. מאז שלילית ראתה [איך זה], היא השמיעה את שמו הבלתי ניתן לתיאור של אלוהים ועפה לאוויר. אדם עמד בתפילה לפני יוצרו ואמר, 'אדון היקום, האשה שנתת לי ברחה ממני!'
הקטע הזה מציג את חוזק האופי של לילית ואת העובדה שהיא לא רצתה להיות מנוסה על ידי אדם אלא רצתה כבוד ושוויון. כפי שחוקרת התנ'ך ג'נט האו גיינס קובעת, 'הרצון של לילית לשחרור מסוכל על ידי חברה הנשלטת על ידי גברים'.
בגרסה חלופית של הסיפור, היא עברה דמוניזציה רק לאחר שסירבה להישאר בגן העדן ועזבה אותו מרצונה.
לילית בתור 'האלה האפלה'
שמה של לילית נגזר מ'ליליטו', המילה השומרית שפירושה שד נשי או רוח רוח והיא מתוארת לעתים קרובות בטקסטים עתיקים עם שדים אחרים. נאמר גם שיש לה קשר עם כישוף שומרי.
לילית הייתה ידועה בתור הידועה לשמצה מכל השדים במיתולוגיה היהודית. היא אהבה לטרוף נשים וילדים, ארבה מאחורי דלתות, מחכה להזדמנות שלה לחנוק למוות יילודים או תינוקות. היה לה גם את הכוח לעורר מחלות בילדים שזה עתה נולדו ואמהות הרות וכתוצאה מכך להפלות. היו שהאמינו שלילית תהפוך את עצמה לינשוף ותשתה את הדם של תינוקות וילודים.
לפי התלמוד הבבלי, לילית הייתה רוח מסוכנת ואפלה מאוד, שד לילה עם מיניות בלתי נשלטת. זה נחשב מסוכן לגבר לישון לבדו בלילה מכיוון שהיא הייתה מופיעה ליד מיטתו וגונבת את זרעו. היא הפריה את עצמה עם הזרע שגנבה בצורה זו והיא ילדה מאות שדים (או כפי שאומרים כמה מקורות, מספר אינסופי של צאצאים שדים). יש אומרים שלילית ילדה יותר ממאה שדים ביום.
בכמה חשבונות, לילית הייתה הערפד הראשון או ילדה את הערפדים הראשונים שהיו קיימים אי פעם. זה קשור קשר הדוק לאמונות טפלות יהודיות עתיקות, לפיהן היא הפכה את עצמה לינשוף ושתתה את דמם של ילדים קטנים.
לילית והמלאכים
לאחר שלילית עזבה את גן העדן, אדם ביקש מאלוהים למצוא אותה ולהחזיר אותה הביתה אז אלוהים שלח שלושה מלאכים להחזיר אותה.
המלאכים מצאו את לילית בים סוף והם הודיעו לה שאם היא לא תחזור לגן העדן, מאה מבניה ימותו בכל יום. עם זאת, לילית סירבה. המלאכים אמרו לה שהאפשרות האחרת היחידה עבורה תהיה מוות אבל לילית לא פחדה ושוב היא סירבה. היא אמרה שאלוהים ברא אותה להיות אחראית על כל הילודים: בנים מלידה עד היום השמיני לחיים ובנות עד היום העשרים.
לאחר מכן, המלאכים גרמו ללילית להישבע שכל תינוק שענד קמע עם דמותם עליו יהיה מוגן ושהיא לא תוכל להשתמש בכוחותיה על הילד. לכך הסכימה לילית באי רצון. מנקודה זו ואילך, היא לא הצליחה לפגוע בילדים או באימהות הרות שענדו קמעות או שתלו לוחות עם שמות המלאכים או תמונות עליהם מעל בתיהם. ילדים קיבלו קמעות והתבקשו לשמור אותם על גופם בכל עת כדי להגן עליהם מפני השד.
מאחר שלילית סירבה לחזור לגן העדן, אלוהים החליט להעניש אותה. אם היא לא הייתה יכולה להרוג לפחות תינוק אנושי אחד בגלל הקמיע המגן, היא הייתה פונה נגד ילדיה שלה ומאה מהם היו מתים מדי יום.
לילית חוזרת לגן העדן
לפי כמה גרסאות של הסיפור, לילית קינאה באדם וחוה כי הם חיו בשלום ובאושר בגן העדן. זומם לנקום בזוג, היא הפכה את עצמה לא נָחָשׁ (שאנו מכירים בתור לוציפר, או השטן) וחזרו לגן.
בדמותו של לוציפר, הנחש, לילית שכנעה את חוה לאכול את הפרי האסור שהביא לכך שאדם וחוה נאלצו לעזוב את גן העדן.
תיאורים וייצוגים של לילית
בשומריה, לילית הוצגה לעתים קרובות כאישה יפה כנף עם רגלי ציפור ולובשת כתר קרניים. בדרך כלל צדדים אותה שניים ינשופים , ציפורים ליליות וטורפות הנחשבות לסמל הקשור קשר הדוק לשד. החפצים שהיא מחזיקה בכל יד הם סמלים הקשורים לסמכות אלוהית. כל תושבי העולם התחתון השתמשו בכנפי שד גדולות כאמצעי התחבורה שלהם ולילית עשתה את אותו הדבר.
בחלק מהתמונות והאמנות מתוארת לילית כשהיא עומדת על גבם של שני אריות, שנראה שהיא מכופפת לפי רצונה. לאורך ההיסטוריה, היא צוירה ביצירות אמנות רבות וכן על לוחות ותבליטים, במיוחד בבבל, שם נאמר שמקורה. בתבליטים מסוימים, היא מתוארת עם פלג גוף עליון של אישה וזנב של נחש במקום פלג גוף תחתון, בדומה לאכידנה במיתולוגיה היוונית.
לילית הייתה דמות מפורסמת בתרבויות המצריות, היווניות, הרומיות, הישראליות והחיתיות ומאוחר יותר, היא הפכה פופולרית גם באירופה. היא ייצגה בעיקר כאוס ומיניות, ונאמר שהטילה על אנשים כל מיני לחשים מסוכנים ומרושעים.
לילית בתרבות פופולרית
כיום, לילית היא פופולרית סמל של חופש של קבוצות פמיניסטיות ברחבי העולם. נשים החלו להבין שהן יכולות, כמו לילית, להיות עצמאיות והן החלו להסתכל עליה כסמל לכוח נשי.
בשנות החמישים, הדת הפגאנית וויקה, נוצרה וחסידי הוויקה החלו לסגוד ללילית כ'אלה האפלה'. היא הפכה לסמל חשוב הקשור לדת הוויקה בתקופה זו.
עם הזמן, לילית התפתחה לדמות מובהקת בתרבות הפופולרית, שהופיעה אינספור פעמים בחוברות קומיקס, משחקי וידאו, סרטים על טבעיים, סדרות טלוויזיה, קריקטורות וכן הלאה. שמה פופולרי מאוד והיא נתפסת על ידי אנשים רבים בתור האלה המסתורית והאפלה או האשה הראשונה עלי אדמות שנלחמה למען עצמאותה ללא קשר למחיר שהיא נאלצה לשלם.
בקיצור
לילית ידועה כאחת הדמויות הדמוניות המפחידות והקטלניות ביותר במיתולוגיה היהודית. עם זאת, היא גם סמל חשוב בקרב פמיניסטיות, המכבדות אותה על כוחה ועצמאותה. הסיפור שלה נותר נושא מסתורין ועניין רב.
