ארבעת גלי הפמיניזם ולמה הם מתכוונים
תוכן העניינים
פמיניזם הוא כנראה אחת התנועות הלא מובנות ביותר של העידן המודרני. יחד עם זאת, היא גם בין המשפיעות ביותר, שכן היא עיצבה ועיצבה מחדש את החברה והתרבות המודרנית כבר יותר מפעם אחת.
לכן, בעוד שכיסוי כל היבט וגוון של פמיניזם במאמר אחד הוא בלתי אפשרי, בואו נתחיל בלעבור על הגלים העיקריים של הפמיניזם ומה המשמעות שלהם.
הגל הראשון של הפמיניזם
אמצע 19 ה' המאה נתפסת כתחילתו של הגל הראשון של הפמיניזם, למרות שסופרות ופעילות פמיניסטיות בולטות הופיעו כבר בסוף ה-18 ה' מֵאָה. סופרות כמו מרי וולסטונקראפט כתבו על פמיניזם וזכויות נשים במשך עשרות שנים, אבל זה היה ב-1848 כמה מאות נשים התאספו באמנת מפלי סנקה כדי לחבר החלטה של שתים עשרה זכויות מפתח של נשים והחלו את זכות בחירה לנשים תְנוּעָה.
אם ברצוננו להצביע על פגם אחד בפמיניזם של הגל הראשון המוכר כיום, זה שהוא התמקד בעיקר בזכויות של נשים לבנות והתעלם מנשים צבעוניות. למעשה, במשך זמן מה במהלך ה-19 ה' המאה, תנועת זכות הבחירה התנגשה עם התנועה לזכויות אזרח של נשים צבעוניות. בעלי עליונות לבנים רבים באותה תקופה אף הצטרפו לבחירה לנשים לא מתוך דאגה לזכויות נשים אלא בגלל שראו בפמיניזם דרך 'להכפיל את הצבעת הלבנה'.
היו כמה פעילי זכויות נשים צבעוניים, כמו Sojourner Truth, שנאומה האם אני לא אישה התפרסם ברבים. עם זאת, הביוגרף שלה, נל אירווין צייר, כותב בבירור כי, ' בתקופה שבה רוב האמריקאים חשבו על …. נשים כלבנות, האמת גילמה עובדה שעדיין יכולה לחזור עליה... בין הנשים יש שחורים '.
זכויות הצבעה וזכויות רבייה היו בין הנושאים המרכזיים שעליהם נלחמו פמיניסטיות הגל הראשון וחלקן הושגו בסופו של דבר לאחר עשרות שנים של מריבות. בשנת 1920, שבעים שנה לאחר תחילתה של תנועת זכות הבחירה, שלושים שנה אחרי ניו זילנד, וכמאה וחצי מאז הסופרות הפמיניסטיות הקדומות ביותר, ה-19 ה' התיקון הוחלט ונשים בארה'ב קיבלו את זכות ההצבעה.
בעצם, ניתן לסכם בקלות את המאבק בפמיניזם של הגל הראשון - הם רצו שיכירו אותם כאנשים ולא כרכוש של גברים. זה יכול להישמע מגוחך מנקודת המבט של היום, אבל ברוב המדינות, בזמנו נשים היו ממש קודשו לחוק כרכוש של גברים - עד כדי כך שאפילו ניתן להן ערך כספי במקרים של גירושין, משפטי ניאוף וכדומה. עַל.
אם אי פעם תרצה להחריד מהאבסורד המיזוגיני של חוקי המערב רק לפני כמה מאות שנים, אתה יכול לבדוק את סיפור משפטם של סימור פלמינג, בעלה סר ריצ'רד וורסלי ומאהבה מוריס ג'ורג' ביזט - אחד מהשניים. השערוריות הגדולות ביותר בבריטניה בסוף ה-18 ה' מֵאָה.
לפיכך, סר וורסלי היה בתהליך לתבוע את מוריס ביזט על כך שברח עם אשתו, הלא היא רכושו. מכיוון שלביסט היה מובטח להפסיד במשפט בהתבסס על החוקים הקיימים אז בבריטניה, הוא נאלץ לטעון, פשוטו כמשמעו, שלסימור פלמינג היה 'ערך נמוך' כרכושה של וורסלי מכיוון שהיא 'כבר השתמשה'. טיעון זה הבטיח שהוא נמלט מהצורך לשלם על גניבת 'רכושו' של אדם אחר. זה סוג של שטויות פטריארכליות ארכאיות נגדן נלחמו פמיניסטיות מוקדמות.
הגל השני של הפמיניזם
עם הגל הראשון של הפמיניזם שהצליח להתמודד עם סוגיות זכויות הנשים הדוחקות ביותר, התנועה נתקעה במשך כמה עשורים. נכון, גם השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה תרמו להסחת דעת החברה מהמאבק לשוויון. עם זאת, לאחר התנועה לזכויות האזרח בשנות ה-60, גם לפמיניזם הייתה התעוררות מחודשת דרך הגל השני שלו.
הפעם, ההתמקדות הייתה בבנייה על הזכויות המשפטיות שכבר הושגו ולחימה למען תפקיד שווה יותר של נשים בחברה. דיכוי סקסיסטי במקום העבודה כמו גם תפקידים מגדריים מסורתיים וקנאות היו מוקד הפמיניזם של הגל השני. גם התיאוריה הקווירית התחילה להתערבב עם הפמיניזם שכן היא גם הייתה מאבק למען יחס שווה. זהו צעד מפתח ולעתים קרובות מתעלם ממנו שכן הוא סימן תפנית לפמיניזם ממאבק למען זכויות נשים צודקות למאבק לשוויון לכולם.
ובדיוק כמו הפמיניזם של הגל הראשון, גם הגל השני השיג זכיות משפטיות מרכזיות רבות כגון רו נגד ווייד , ה חוק שכר שווה משנת 1963 , ועוד.
הגל השלישי של הפמיניזם
אז לאן הלך הפמיניזם משם? עבור חלקם, המשימה של הפמיניזם הושלמה לאחר הגל השני שלו - שוויון משפטי בסיסי הושג כך שלא היה על מה להמשיך להילחם, נכון?
די לומר שהפמיניסטיות לא הסכימו. לאחר שהשיגה הרבה יותר זכויות וחירות, הפמיניזם נכנס לשנות ה-90 והחל להילחם על ההיבטים התרבותיים יותר של תפקיד הנשים בחברה. ביטוי מיני ומגדרי, אופנה, נורמות התנהגות ועוד פרדיגמות חברתיות כאלה נכנסו למוקד עבור הפמיניזם.
עם זאת, עם זירות הקרב החדשות הללו, הקווים החלו להיות מטושטשים בתנועה. רבות מהפמיניסטיות של הגל השני - לרוב האמהות והסבתות המילוליות של פמיניסטיות הגל השלישי - החלו להתנגד להיבטים מסוימים של הפמיניזם החדש הזה. שחרור מיני, במיוחד, הפך לנושא מחלוקת עצום - עבור חלקם, מטרת הפמיניזם הייתה להגן על נשים מפני מיניות ואובייקטיביות. עבור אחרים, זו תנועה לחופש הביטוי והחיים.
חטיבות כמו זו הובילו למספר מיני תנועות חדשות בתוך הפמיניזם של הגל השלישי כמו פמיניזם חיובי למין, פמיניזם מסורתי וכו'. השילוב עם תנועות חברתיות ואזרחיות אחרות הוביל גם לכמה תת-סוגים נוספים של פמיניזם. לדוגמה, הגל השלישי הוא כאשר המושג צלבות הפך בולט. הוא הוצג בשנת 1989 על ידי חוקרת מגדר וגזע קימברל קרנשו.
לפי צלבות או פמיניזם צולב, היה חשוב לציין שחלק מהאנשים הושפעו לא מאחד אלא ממספר סוגים שונים של דיכוי חברתי בו-זמנית. דוגמה מצוטטת לעתים קרובות היא כיצד רשתות בתי קפה מסוימות שוכרות נשים לעבודה עם לקוחות ושוכרות גברים צבעוניים לעבודה במחסן, אך אינן שוכרות נשים צבעוניות לעבודה בשום מקום בארגון. לכן, להאשים עסק כזה בכך שהוא 'רק גזעני' לא עובדת והאשמתו בכך שהוא 'סתם סקסיסטי' גם לא עובדת, שכן ברור שזה גם גזעני וגם סקסיסטי כלפי נשים צבעוניות.
השילוב של הפמיניסטי ו תנועת להט'ק גם הוביל לכמה חלוקות. בעוד שהפמיניזם של הגל השלישי הוא ידידותי להט'ב וצמוד באופן קטגורי, הייתה גם התנועה הפמיניסטית הרדיקלית טרנס-הדרה. לכאורה היא מורכבת בעיקר מפמיניסטיות מהגל השני והגל השלישי המוקדם שמסרבות לקבל את שילובן של נשים טרנסיות בתנועה הפמיניסטית.
עם יותר ויותר 'מיני גלים' כאלה לפמיניזם של הגל השלישי, התנועה המשיכה למקד יותר ויותר את הרעיון של 'שוויון לכולם' ולא רק 'שוויון זכויות לנשים'. זה גם הוביל לחיכוכים מסוימים עם תנועות כמו התנועה לזכויות הגברים שמתעקשות שהפמיניזם נלחם למען נשים בלבד ומתעלם מדיכוי הגברים. יש גם קריאות ספורדיות של שילוב כל התנועות מסוג זה ממינים, מגדרים ומיניות שונים לתנועה שוויונית משותפת.
ובכל זאת, תפיסה זו זוכה לסירוב נרחב מכיוון שנטען כי קבוצות שונות מתמודדות עם סוגים ודרגות שונות של דיכוי וחיבורם תחת אותה מטריה לא תמיד יעבוד טוב. במקום זאת, פמיניסטיות מהגל השלישי מנסות להתמקד בשורשים של סוגיות וחלוקות חברתיות ולהסתכל עליהן מכל הזוויות כדי לבחון כיצד הן משפיעות על כולם, גם אם בדרכים שונות.
הגל הרביעי של הפמיניזם
ויש את הגל הרביעי של הפמיניזם הנוכחי - זה שרבים טוענים שלא קיים. הטיעון לכך בדרך כלל הוא שהגל הרביעי פשוט לא שונה מהגל השלישי. ובמידה מסוימת, יש בכך הצדקה - הגל הרביעי של הפמיניזם נלחם במידה רבה על אותם דברים שהשלישי עשה.
עם זאת, מה שמייחד אותה הוא שהיא מתמודדת ומנסה להתמודד עם אתגר מחודש על זכויות נשים בתקופה האחרונה. גולת הכותרת של אמצע שנות ה-2010, למשל, הייתה ריאקציונריות שהצביעו על אישים פמיניסטיים 'מצמררים' מסוימים וניסו להשוות ולהכתים את כל הפמיניזם איתן. תנועת MeToo# הייתה גם תגובה ענקית לשנאת נשים בתחומי חיים מסוימים.
אפילו זכויות הרבייה של נשים התמודדו עם התעוררות של אתגרים בשנים האחרונות, כאשר זכויות הפלות הוגבלו על ידי שפע של חוקים חדשים שאינם חוקתיים ללא ספק בארה'ב והאיומים של רו נגד ווייד על ידי בית משפט עליון שמרני של 6 עד 3 של ארצות הברית.
הפמיניזם של הגל הרביעי גם מדגיש את ההצטלבות וההכלה הטרנסית עוד יותר מכיוון שהוא מתמודד עם יותר התנגדות נגד נשים טרנסיות בשנים האחרונות. איך בדיוק התנועה הולכת להתמודד עם האתגרים האלה ולהתקדם עוד צריך לראות. אבל, אם כבר, העקביות באידיאולוגיה בין הגל השלישי והרביעי של הפמיניזם היא סימן טוב שהפמיניזם צועד לכיוון מקובל.
מסיימים
ממשיכים להיות ויכוחים ומחלוקות באשר לדרישות הפמיניזם ולמאפיינים המבדילים של הגלים השונים. עם זאת, מה שמוסכם הוא שכל גל עשה עבודה נהדרת בשמירה על התנועה בחזית ולחימה למען שוויון וזכויות נשים.
