זכות בחירה לנשים - היסטוריה קצרה של פיתוליה
תוכן העניינים
ההיסטוריה של תנועת זכות הבחירה לנשים ארוכה ומלאה בהצלחות רבות, אכזבות, פיתולים ותפניות. ההיסטוריה הזו היא צוהר מרתק לתקופה די מיוחדת בהיסטוריה האמריקאית. התנועה משתלבת גם במספר רב של תנועות מפתח ואירועים אחרים בהיסטוריה האמריקנית כמו מלחמת האזרחים, זכות ההצבעה האפרו-אמריקאית, מתחים גזעניים, מלחמת העולם הראשונה ועוד.
במאמר קצר זה, נבחן את תנועת זכות הבחירה לנשים ונעבור על ציר הזמן הראשי כאן.
מקורות המאבק למען זכויות ההצבעה של נשים
ניתן לייחס את תחילתה של זכות הבחירה לנשים לתחילת ה-19 ה' המאה, לפני מלחמת האזרחים. כבר בשנות ה-20 וה-1830, רוב מדינות ארה'ב כבר הרחיבו את זכות ההצבעה לכל הגברים הלבנים, ללא קשר לכמה רכוש וכסף היו בבעלותם.
זה, כשלעצמו, היה צעד חשוב מנקודת מבט היסטורית, אבל הוא עדיין שמר על זכות ההצבעה מוגבלת מרוב האמריקאים. עם זאת, אבן דרך זו בזכויות ההצבעה נתנה לחלק מהנשים את התמריץ להתחיל לדחוף למען זכויות נשים.
כמה עשורים לאחר מכן, פעילי זכות הבחירה לנשים התאספו בוועידת הסתיו של סנקה. הכינוס נערך בשנת 1848 במפלי סנקה, ניו יורק. זה כלל בעיקר נשים אבל גם כמה פעילים גברים שהחלו לתמוך בזכויות נשים. מארגני האירוע היו הרפורמיסטים המפורסמים כיום אליזבת קיידי סטנטון ולוקרטיה מוט.
מטבע הדברים, הוועידה הגיעה למסקנה קלה - נשים הן האינדיבידואלים של עצמן, ומגיע להן לשמוע ולהתייחס לדעותיהן הפוליטיות.
השפעת מלחמת האזרחים
לרוב הציבור האמריקני לא היה אכפת הרבה בזמנו ממסקנתם של כמה פעילים בכנס במדינת ניו יורק. ההסברה למען זכויות נשים הייתה איטית ונלחמה קשה בשנות ה-50, אך היא הצליחה למשוך את תשומת הלב של אנשים. עם זאת, בגלל מלחמת האזרחים האמריקאית בשנות ה-60 של המאה ה-19, ההתקדמות למען זכויות ההצבעה של נשים הואטה.
לא רק שהמלחמה השתלטה על תשומת הלב של העם האמריקני, אלא גם אחריה אושרר ה-14 ה' ו-15 ה' תיקונים לחוקת ארה'ב. למרות שהם גדולים כשלעצמם, שני התיקונים הללו לא עשו מעט לקידום זכויות הנשים. למעשה, הם עשו בדיוק את ההיפך.
ה-14 ה' התיקון אושרר ב-1968, וציין כי ההגנות החוקתיות מורחבות כעת לכל אזרחי ארה'ב. עם זאת היה הפרט הקטן שהמילה 'אזרח' עדיין הוגדרה כ'גבר'. ה-15 ה' התיקון שאושר שנתיים לאחר מכן, הבטיח לכל הגברים השחורים האמריקאים את זכות ההצבעה, אך עדיין השאיר בחוץ נשים מכל הגזעים.
הסופרג'יסטים בחרו להסתכל על כל זה לא כעל נסיגה אלא כהזדמנות. מספר הולך וגדל של ארגוני זכויות נשים החל לצוץ והתמקד ב-14 ה' ו-15 ה' תיקונים כסוגיות שעליהן לדחוף את המחוקקים. רבים אפילו סירבו לתמוך ב-15 ה' התיקון לא בגלל מה שהוא כלל אלא בגלל מה שעדיין היה חסר - זכויות לנשים צבעוניות כמו גם לנשים לבנות.
למרבה האירוניה, גם ארגונים גזעניים בדרום שלאחר המלחמה הצטרפו למען זכויות הנשים. עם זאת, התמריץ שלהם היה שונה לגמרי - בנוכחות שני התיקונים החדשים, אנשים כאלה ראו בזכויות נשים דרך להכפיל את 'ההצבעה הלבנה' ולהשיג רוב גדול יותר על אמריקאים צבעוניים. למען ההגינות, המתמטיקה שלהם אכן נבדקה. אולם חשוב מכך, בסופו של דבר הם תמכו בנושא הנכון גם אם הם עשו זאת מהסיבות הלא נכונות.
חטיבה בתנועה
ובכל זאת, סוגיית הגזע אכן תקע טריז באופן זמני בתנועה לזכויות נשים. כמה סופרג'טים נאבקו למען תיקון חדש של זכות הבחירה לחוקה. יש לציין, ה האגודה הלאומית לבחירה לנשים הוקמה על ידי אליזבת קיידי סטנטון. עם זאת, במקביל, פעילים אחרים האמינו שתנועת זכות הבחירה לנשים מעכבת את תנועת הזכויות השחורה האמריקאית הצעירה עדיין, מכיוון שהיא די לא פופולרית.
חלוקה זו עלתה לתנועה כשני עשורים תמימים של יעילות לא אופטימלית והעברת מסרים מעורבים. ובכל זאת, בשנות התשעים של המאה ה-19, שני הצדדים הצליחו לפתור את רוב המחלוקות ביניהם וביססו את האגודה הלאומית האמריקאית לבחירה לנשים עם אליזבת קיידי סטנטון כנשיאה הראשונה.
תנועה מתפתחת
גם הגישה של הפעילים החלה להשתנות. במקום לטעון שנשים זהות לגברים ומגיעות לאותן זכויות, הן החלו להדגיש את הנקודה שנשים הן שונות ולכן גם נקודת המבט שלהן צריכה להישמע.
שלושת העשורים הבאים היו פעילים עבור התנועה. פעילים רבים ערכו עצרות ומסעות הצבעה בעוד אחרים - כלומר דרך אליס פול מפלגת הנשים הלאומית - התמקד בגישה מיליטנטית עוד יותר באמצעות כלונסאות בבית הלבן ושביתות רעב.
נראה היה שהדברים צומחים לנקודת מפנה באמצע שנות ה-19, כאשר מלחמה גדולה נוספת עצרה את התנועה - מלחמת העולם הראשונה. עם זאת, בדומה לתיקוני החוקה לאחר מלחמת האזרחים, הסופרג'יסטים ראו בכך יותר הזדמנות מכל דבר אחר. מכיוון שנשים היו מעורבות באופן פעיל במאמץ המלחמתי כאחיות כמו גם כעובדות, טענו פעילי זכויות האישה שנשים הן בבירור פטריוטיות, חרוצים וראויות לאזרחות כמו גברים.
המשימה הושלמה
והדחיפה האחרונה הזו אכן הצליחה.
ב-18 באוגוסט 1920, ה-19 ה' התיקון של החוקה האמריקאית אושרר לבסוף, והעניק לנשים אמריקאיות מכל הגזעים והעדות את הזכות לבחור. בבחירות הבאות ממש 3 חודשים לאחר מכן, בסך הכל 8 מיליון נשים יצאו להצביע. הבזק קדימה לבחירות בארה'ב מאה שנים מאוחר יותר, ונשים מצביעות בשיעורים גבוהים יותר מאלה של גברים - מאז הבחירות הידוע לשמצה של רייגן נגד קרטר ב-1980, נשים עולות על גברים בתא ההצבעה.
